יום שלישי, 16 בפברואר 2016

בין מורשת לדת


עולה חדש מאוסטריה
כאשר נולד, הוריו, שניהם ציירים המתגוררים בוינה, נתנו לו את השם "כריסטיאן". בהיותו תלמיד כיתה ח' הוא מצא אלבום תמונות ישן. באותו ערב חורפי קר הוא נכנס מתחת לשמיכה והתחיל לדפדף באלבום, אך עצר כאשר הגיע לתמונה מצהיבה מיושן של אדם במדי אס אס. אחרי התמונה הראשונה הופיעו תמונות נוספות. אותו אדם בחברת נערות, אותו אחד עומד בשלג, שקוע עד ברכיו, מצביע על משהו במרחקים. חייל אס אס ללא ספק אמיתי באלבום תמונות משפחתי.

הנער תהה על זהותו של האיש והתגלית הפכה את חיו על פיהם. חייל האס אס הסתבר להיות הסבא רבא שלו. מאחר שאביו של כריסטיאן היה אנטי-פאשיסטי וצמחוני, הנער לא הצליח ליישב את הידיעה הזאת עם החינוך שקיבל. הרוע האבסטרקטי שנקרא "פשיזם" קרם עור, גידים וחיוך ובמפתיע קיבל מקום באלבום תמונות של משפחתו. הנער החליט להבין את הסבא הגדול שלו מהצד של המתים. הוא הלך לבית הכנסת כדי להכיר מקרוב את האנשים שסבו, חלק ממשפחתו הטולרנטית וההומאנית, רצח. וכך חלפה שנה, במהלכה העביר שבתות במשפחות יהודיות, נפגש עם המדריכים הצעירים של תנועת נוער "בני עקיבא", והתמודד לראשונה עם הכתב העברי. הוא ביקר בישראל, בירושלים ובכנרת והתגורר בקיבוץ, והבין שמקומו בארץ הקודש. לא אספר כאן על הקשיים שהיה צריך לעבור כדי לקבל האזרחות ועל הדמעות שפרצו מעיניו כאשר קיבל את תעודת הזהות שלו, בה היה רשום כישראלי תחת שמו החדש – ישראל. בסופו של התהליך, כדי להגשים את אמירתה של הגיורת הראשונה בהיסטוריה היהודית, רות המואביה – "עמך עמי ואלוהיך אלוהיי", נרשם הנער ישראל, בן להורים אוסטרים, נינו של חייל אס אס, לקורס זהות יהודית ציונית "נתיב".
הסיפור לקוח מקובץ זיכרונותיה של הגב' בלה סלוצקין, מדריכה בקורס "נתיב" 

מגילת רות
טז ותֹּאמֶר רוּת אַל-תִּפְגְּעִי-בִי לְעָזְבֵךְ לָשׁוּב מֵאַחֲרָיִךְ כִּי אֶל-אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין עַמֵּךְ עַמִּי וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי. יז בַּאֲשֶׁר תָּמוּתִי אָמוּת וְשָׁם אֶקָּבֵר כֹּה יַעֲשֶׂה ה' לִי וְכֹה יוֹסִיף כִּי הַמָּוֶת יַפְרִיד בֵּינִי וּבֵינֵךְ.

מגילת רות מספרת על משפחת אלימלך משבט יהודה שעוברת לגור בחבל ארץ מואב העוין בגלל בצורת ורעב במולדתה. אחרי שאב המשפחה נפטר, הבנים, אחלון וכיליון, נשאים לנשים נוכריות, המואביות רות (סבתא רבתא של דוד המלך) ועפרה, נכדותיו של עגלון מלך מואב. כעשור לאחר הנישואים נפטרים גם הבנים (עפ"י חז"ל כעונש על הבריחה מארצם בעת צרה) ואמם נעמי, ושתי כלותיה נשארות לבד. עם סיום הבצורת במולדתה מבקשת האם לשוב לארצה. עפרה נשארת בארץ מואב, אבל רות מתעקשת להצטרף אל נעמי כי היא מרגישה חלק מעמו ומדתו של בעלה המנוח ושל חמותה.

"עמך עמי ואלוהיך אלוהי"
הסדר בו בוחרת רות לפרט את רגשותיה כלפי עמה ודתה של החמות איננו אקראי – קודם כל "עמך עמי" ורק אחר כך "אלוהיך אלוהי". גם היום הרצף ההשתייכותי הזה מגדיר את תהליך הגיור. בהתחלה האדם רוכש משפחה ויוצר שיוך לסביבה. השיוך לסביבה/קבוצה מהווה צורך קיומי (עמך עמי), הוא ממלא את הצרכים האינסטרומנטליים והארגוניים של האדם, ובכללם הגנה, כלכלה, מזון ודיור. כמו גם הוא ממלא צרכים אקספרסיביים, כלומר צרכים חברתיים רגשיים שקשורים ביצירת קשר רגשתי ובתחושת השתייכות. רק לאחר שהאדם משלים את השתייכותו הקיומית, הוא מגבש את שיוכו הטרנסצנדנטי (אלוהיך אלוהיי).

קורס "נתיב"
נהוג לחשוב שקורס "נתיב" בצבא הגנה לישראל הוא קורס גיור לכל דבר ועניין. אך אין זה מדויק. הקורס אמנם יכול להוות בסיס לתחילתו של הגיור, אך בפועל לא מדובר בקורס דתי, אלא בקורס זהות יהודית ציונית לחיילים העולים, שמעניק הזדמנות להעמקה ולהעשרת הידע אודות תרבות ומורשת ישראל כאמצעי המסייע בהשתלבות מיטבית בצבא ובחברה. את הקורס יכול לעבור כל חייל שעלה לישראל במהלך העשור האחרון, גם אם הוא יהודי וגם אם הוא לא, ולשם כל מטרה בה יבחר. חלק מהנרשמים לקורס עושים זאת כדי לקחת פסק זמן מהשירות הצבאי וחלקם כדי לענות על השאלות שקשורות לזהותם העצמית. רוב הנרשמים לקורס הם כמובן עולים ממדינות חבר העמים שהיו כפופים למשטר שאסר עליהם השתייכות לאומית ודתית, ולכן איבדו את הקשר עם עמם ועם המורשת שלו.

הקורס "נתיב" נמשך שבעה שבועות ומתחלק לשני מסלולים. מסלול אחד מיועד לחיילים בודדים שבסיום לימודיהם יוצאים לעבודה, והמסלול השני מיועד לחיילים שנשארים במהלך כל התקופה בבסיס סגור. בסיום הקורס כל אחד מהתלמידים מחליט אם הוא רוצה להמשיך לגיור מלא. מי שמרגיש שמילא את צרכיו במהלך הקורס משתחרר, ומי שמעוניין לסיים גיור נרשם לקורס לימודי דת תיאורטי ולקורס מעשי שאורכם שלושה שבועות כל אחד. 


10 תגובות:

  1. נהניתי מהפוסט מאוד. באמת טקסט איכותי שכתוב טוב ונותן המון חומר למחשבה. אהבתי את ההתיחסות ליהודית הישראלית שהגיעה דרך מורשת ואת ההפרדה שלה מהדת. אני חייב להודות שהייתי שמח מאוד אילו כל החיילים היו עוברים דרך "נתיב" ולא רק העולים החדשים. לא אחת אני נתקל בבורות איומה בכל הקשור למורשת היהודית ולהיסטוריה של מדינת ישראל אצל אזרחי המדינה. לעתים אפילו אצל אזרחים מבוגרים שמחזיקים במקצועות חינוכיים.

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה על התגובה המפרגנת. אני מסכימה אתך שמערכת החינוך אינה נותנת מספיק דגש על לימודי היסטוריה ומורשת. עם ישראל פוחד מהמורשת של עצמו ומדתו. וחבל מאוד שכך.

      מחק
    2. זו הפעם השניה בחיי שאני שומע את הביטוי "עם הפוחד מדתו". בפעם הראשונה שמעתי אותו בכותל מפיה של מנהלת בית ספר חילוני. הנסיבות: טיול כיתתי לשם הכרות עם הכותל, המסורת והדת. הסיבה: אמא היסטרית שקרעה מידה של בתה דף עם תפילה, אותו קיבלה מאחת המתפללות, בטענה הזויה שמנסים להחזיר את ילדתה בתשובה.

      מחק
    3. דוגמה טובה, אליפל. לא כל מי שמכיר את הדת בהכרח יחזור בתשובה. אבל לא להכיר את הדת של העם שלך זאת בושה.

      מחק
  2. פוסט מעניין מאוד ובעיקר מעשיר. יש לו פוטנציאל לדיון, חבל רק שבין חברי הקהילה כמעט ולא יימצאו אנשים שאוהבים דיונים עמוקים, או כאלה שמסוגלים לנהל אותם.

    השבמחק
    תשובות
    1. הקהילה עדיין קטנה. גם בבלוג בוקס לא היו דיונים ומערכת התגובות לא התאימה לדיונים. אולי עם הזמן יתחילו להתפתח דיונים. תודה לך על תגובתך המפרגנת.

      מחק
  3. פוסט מעניין ומעורר השראה והמון מחשבות.

    יש באמת מנהלים בבתי הספר הממלכתיים שפוחדים מהמילה דת בצורה מאד הזוייה...

    כיום יש יותר פתיחות בחינוך הממלכתי/חילוני לנושא 'מורשת' - אני עצמי עובדת בבי"ס כזה ורואה את ההעשרה שהתלמידים מקבלים (אם כי זה לא כמו בבי"ס דתי...)
    אבל אני מודעת שיש בתי ספר שההורים עצמם לא מוכנים שהתלמידים יקבלו את אותה העשרה וזה ממש חבל...

    השבמחק
  4. תודה על תגובתך, חוטהשני.
    הורים שמונעים מילדיהם ידע, כל ידע, פי כמה ידע שקשור לעמם, חוטאים חטא גדול. בני האדם זקוקים לסממנים מקשרים, כי בבסיס כולנו שואפים לחיות בקבוצה. חוסר ידע זה, מעוות את תפיסת עולמו של התלמיד הישראלי המגלה בורות בפרקים מפוארים בדברי ימי ישראל. מציאות זו לדאבון הלב, הולידה עיוותים רבים בהבנתו של הילד את עמו שתקצר היריעה מלמנותם.
    שמחתי לשמוע על השיפור בנושא. אולי קיימת מגמה, לה איני מודעת, לשפר את המצב. כולי תקווה שהמגמה הזאת תישא פרי.
    שבת שלום.

    השבמחק
  5. נהדר. פוסט מצוין.
    ברוכה הבאה.

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה רבה על הברכות ועל הפירגון.

      מחק